אבץ- מינרל הפלא

אתם אולי עוד זוכרים האבץ משיעורי כימיה בבית הספר, אבל האם ידעתם שמדובר במינרל עם יתרונות רבים לגוף שלכם? אבץ משתתף בתהליכים חשובים ורבים בגופנו. יש לו תפקידים במערכת החיסונית, בתפקוד המערכת ההורמונלית ומערכת העצבים והוא אפילו חשוב לבריאות העצם. כמו כן, מינרל האבץ חיוני לריפוי פצעים ולשמירה על עור, ציפורניים ושיער בריאים, מסייע לשמור על חוש הטעם והריח וחיוני במיוחד במהלך תקופת ההיריון, הילדות וההתבגרות.

אילו מזונות מכילים אבץ? מהי הצריכה המומלצת ליום? כיצד הוא תורם למערכת החיסון ומי עלול להיקלע למחסור? הכנו לכם מדריך מלא עם התשובות לכל השאלות.

תפקיד האבץ בגוף

אבץ הוא “מינרל קורט”, כלומר הוא נדרש לגוף בכמויות קטנות. אבץ הוא בעל תפקידים חשובים ומשתתף במגוון רחב ביותר של תהליכים ביולוגיים בגוף. למעשה, הוא משתתף בהפעלה של מאות תהליכים אנזימתיים בגוף, נחוץ לתהליכי בנייה ושפעול תאי מערכת החיסון, ייצור חלבונים, סינתזת DNA וחלוקת התאים, ייצור והפרשה של הורמונים, תפקוד המערכת ההורמונלית ועוד.

מהי כמות האבץ היומית המומלצת?

צריכת האבץ היומית המומלצת הינה 11 מ”ג לגברים ו- 8 מ”ג לפחות לנשים. בתקופות של חיי מין פעילים, הדרישה היומית של אבץ אצל גברים עולה ויכולה להגיע ל-30-70 מ”ג.

מערכת החיסון בעידן המודרני

עדויות רבות, ישירות ועקיפות מצביעות על כך שלעידן המודרני יש השפעה שלילית על תפקודי מערכת החיסון, בין היתר בגלל התנאים הסביבתיים, מוצרי המזון המעובדים, העבודה המרובה, מתח, עישון, אלכוהול, אשר משפיעים על הגוף ובפרט על המערכת החיסונית.

אבץ ומערכת החיסון

בלוטת התימוס נמצאת מתחת לעצם החזה, פעילה מאוד במהלך הילדות והתקופת ההתבגרות ויש לה תפקיד בהתפתחות המערכת החיסונית. תאי T השייכים למערכת החיסון גדלים ומתמיינים בתימוס. האבץ חשוב לתפקוד תקין של בלוטת התימוס במיוחד בשנים הראשונות. גם בהמשך החיים ולאחר שבלוטת התימוס מצטמצמת בגודלה, אבץ חיוני לתפקוד התקין של מערכת החיסון ובפרט בהתמודדות הגוף בפני נגיפים, שכן הוא משתתף בתהליך של יצירת נוגדנים בין היתר.

מי עלול לסבול ממחסור באבץ?

על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) השכיחות העולמית של מחסור באבץ עומדת על קרוב לרבע מהאוכלוסייה. עם זאת, במרבית המקרים לא ניתן לדעת בוודאות מי סובל ממחסור, מאחר ומדובר במינרל תוך תאי ולכן קשה לזהות חוסר שלו בבדיקות דם.

קבוצות שנמצאות בסיכון מוגבר למחסור באבץ הן:

1. אנשים הנמצאים בתת תזונה.
2. אנשים עם הרגלי תזונה לקויים, אשר אינם מקבלים מספיק אבץ דרך ההתזונה.
3. אנשים המטופלים בתרופות משתנות. תרופות אלו נפוצות לטיפול ביתר לחץ דם ומצבים נוספים ועלולים לגרום להפרשה מוגברת של אבץ מהגוף של כ- 60% ואף יותר.
4. אנשים הצורכים בקביעות אלכוהול בכמות מופרזת.
5. אנשים הסובלים מתת ספיגה, למשל, אחרי ניתוחים בריאטריים.
6. הסובלים מפתולוגיות מסוימות במערכת העיכול או שלשולים כרוניים.
7. נשים הרות ומניקות.

 סימנים למחסור באבץ

• פצעים בעור שלוקח להם זמן להגליד.
• נשירת שיער.
• אובדן תאבון.
• הפרעות בחוש הטעם או הריח.
• בעיות כמו קשיי ראיה בחושך וקטרקט נקשרו במחסור במינרל. זאת מאחר והגוף זקוק לו כדי לשנע ויטמין A מהכבד לרשתית, שם הוא מסייע ביצור מלנין, פיגמנט המגן על העיניים.
• מחסור באבץ עלול לגרום גם לעיכוב גדילה, מאחר והוא חשוב בתהליכי חלוקת התאים, דבר המשמעותי במיוחד בקרב ילדים ובני נוער.
• עצבנות ומצבי רוח משתנים- מחסור חמור נקשר בעבר גם בבעיות במצבי הרוח.

מאחר ותסמינים אלו אינם ספציפיים ועשויים להופיע גם מסיבות אחרות, חשוב לבדוק אותם אצל הרופא. אלו הסובלים מחוסר, יכולים להשלים את החסר בעזרת תוספי תזונה יעילים ואיכותיים.

מקורות תזונתיים לאבץ

אבץ מצוי במגוון מזונות מהצומח: גרעיני דלעת וחמנייה, שומשום, קטניות ודגנים מלאים, ובמזון מן החי: בשר, ביצים, עוף, מוצרי חלב, כבד, דגים וצדפות.

אבץ כתוסף תזונה- מה מומלץ יותר ומה פחות?

ישנן צורות שונות של אבץ, אשר נבדלות במידת הספיגה והזמינות הביולוגית וכן בתופעות לוואי אופייניות. אבץ בצורות קשירה מסוימות יהיה יעיל יותר בחינת הספיגה, כגון אבץ פיקולינאט ואבץ ציטראט. צורות קשירה בעלות זמינות ביולוגית נמוכה יותר הן אבץ אצטט ואבץ גלוקונאט ובזמינות הנמוכה ביותר- אבץ סולפט ותחמוצת. בנוסף לספיגה לקויה, תוספים אלו עלולים לגרות את רירית העיכול או לגרום לבחילה בנטילתם על קיבה ריקה.

חשוב לדעת!

נטילת אבץ כתוסף צריכה להיות מבוקרת הן מבחינת המינון והן מבחינת משך הנטילה. נטילת תוסף אבץ למשך תקופה ארוכה, עלולה לגרום למחסור בנחושת, ועל כן יש להגביל נטילת תוסף לתקופה מוגבלת או לחילופין לצרוך תוסף אשר משלב אבץ בתוספת של נחושת.